מי מפחד מהטכנולוגיה


ככל שמתפתחת הטכנולוגיה והופכת מתוחכמת יותר, כך גם עולים וצצים חששות מפני השפעתה. מחקרים רבים בוחנים את מידת התועלת או ההרס שיש לטכנולוגיה על בני האדם והמוח האנושי. התוצאות למרבה הפלא, אינן חד משמעיות ואפילו מפתיעות. 

ד"ר הדס שינטל, בית הספר לפסיכולוגיה, המרכז ללימודים אקדמיים אור-יהודה

בעידן הדיגיטאלי, בו כל חדשה קופצת לנגד עינינו בשידור חי, אנו חשופים לזרם בלתי פוסק ואינטנסיבי של מידע. מחקרים הראו, כי בשנת 2008 בחרו תושבי ארצות הברית לבלות בממוצע 12 שעות ביממה בצריכת מידע שאינו קשור לעבודתם, החל מספרים, עיתונים ורדיו, דרך טלוויזיה ועד לטלפונים סלולאריים, אינטרנט ומשחקי מחשב. במקביל נמצא נתון מעניין לפיו, כמות הקריאה (לפי מספר מילים) בקרב אותם אנשים, שהייתה שנים בירידה עם העלייה בפופולאריות של הטלוויזיה, נמצאת שוב במגמת עלייה ושילשה את עצמה מאז 1980.

עם זאת, במקביל לעלייה בשימוש בטכנולוגיות מידע, שחלקה תורם רבות לאנושות, הרי שהולכים וגוברים הקולות המזהירים מפני המחיר שגובה השימוש הנרחב בטכנולוגיות אלו, לא רק מבחינה רגשית וחברתית, אלא גם מבחינה קוגניטיבית. מייצג מובהק של קולות אלו הוא ניקולאס קאר שבמאמרו "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?" מזהיר שעומס המידע בעידן האינטרנט יוצר חושבים רדודים, שאינם מסוגלים להתמקד ולנתח מידע באופן ביקורתי. כמות הקריאה נמצאת אולי בעלייה, אך מדובר בקריאה מסוג אחר: את הקריאה המעמיקה וההתנתקות מגירויים חיצוניים שאפיינו קריאת ספרים, מחליף רפרוף שטחי המכוון לסיפוק מיידי ומעברים תדירים בין גירויים שונים.

הרעיון ששינויים טכנולוגיים משנים את החשיבה האנושית אינו שנוי במחלוקת. הסביבה האנושית בה אנו פועלים מעצבת במידה רבה את החשיבה שלנו, ממש כפי שאמר מרשל מקלוהן "אנו מעצבים את הכלים שלנו, ולאחר מכן הכלים שלנו מעצבים אותנו."  לכן, נקודת ההנחה היא שהשאלה הנשאלת על ידי חוקרים היא אינה "האם" הטכנולוגיה משפיעה על החשיבה, אלא "כיצד". אל מול הקולות הרבים המזהירים מהשפעתה השלילית של הטכנולוגיה, מחקרים מעטים בדקו בפועל השפעה זו. התשובה העולה ממחקרים עד כה היא שכמו במערכות יחסים אחרות - it's complicated

טכנולוגיה חדשה, חששות ישנים

החשש מטכנולוגיה חדשה הוא למעשה עניין ישן. בדיאלוג פיידרוס, סוקרטס טוען שהסתמכות על ההמצאה ה"חדשה" - הכתב, זו האחראית לתרבות הדפוס ולקריאה, תבטל את הצורך בשמירת ידע בזיכרון ותיצור תלמידים בעלי ידע לכאורה בלבד. השנים חולפות, אך אותם חששות וותיקים נשמעים כעת בנוגע להשפעת האינטרנט על צרכניו. במחקר שנערך על ידי החוקרת בטסי ספרואו מאוניברסיטת קולומביה ועמיתיה נמצא, כי הזמינות של מידע במנוע החיפוש של גוגל מקטינה את ההסתברות שאותו המידע ישמר בזיכרון. ספרואו ועמיתיה בקשו ממשתתפים להקליד רשימת עובדות. חצי מהמשתתפים האמינו כי הרשימה תימחק, ואילו החצי האחר האמין כי הרשימה תישמר במחשב. במבחן זיכרון בסוף הניסוי נמצא כי משתתפים מהקבוצה הראשונה, שיכלו להסתמך על זיכרונם בלבד, זכרו יותר עובדות מאשר משתתפים מהקבוצה השנייה, שהאמינו שהמידע יהיה נגיש במנוע החיפוש. בניסוי אחר נמצא, כי אנשים נטו לחשוב על מושגים הקשורים במחשבים ומנועי חיפוש לאחר שנדרשו לענות על שאלות קשות שלא ידעו את התשובה להן.

מחד, מחקר זה נראה כמאושש את החששות הסוקרטיים בנוגע לפגיעה בזיכרון: במקום לשמור מידע חדש בזיכרון ולקשר אותו לידע קודם, אנו מסתמכים על מקור חיצוני השומר עובדות מבודדות ומנותקות מהקשר. מאידך, תוצאות אלו יכולות לשקף דווקא את ההיפך - הסתגלות מועילה, המאפשרת לנו להתמודד עם עומס מידע ולהעביר לסביבה חלק מהנטל הקוגניטיבי הקשור בזכירת עובדות. החוקרים מציעים לחשוב על תופעה זו כסוג של זיכרון טרנס אקטיבי- זיכרון הנשמר בקבוצות באופן קולקטיבי ולא באופן אינדיבידואלי. כשם שאנו מסתמכים על בני זוג או חברים לעבודה או המזכירה במשרד לזכירת מידע, כך אנו מסתמכים על גוגל.     

עושר הגירוי ועוני הקשב

אחד המאפיינים הבולטים של החיים המודרניים הוא ההתמודדות עם מספר גירויים ומשימות במקביל. על פי הניו-יורק טיימס, אנשים המשתמשים במחשב בעבודה בודקים את הדואר האלקטרוני או עוברים בין "חלונות" ותיקיות כ- 37 פעמים בשעה. יש מי שיראה בדבר הוכחה לכישרון "מולטי טסקינג", אבל למרות שאנו לא תמיד מודעים לכך, מחקרים מראים שריבוי משימות דווקא פוגע בביצוע, אפילו במשימות מתורגלות ושגרתיות. דוגמה בולטת היא שימוש בטלפון סלולארי תוך כדי נהיגה. מחקרי שדה ומעבדה הוכיחו שנהגים נוטים לעשות יותר טעויות ושזמן התגובה שלהם עולה כאשר הם מדברים בטלפון הסלולארי (ולא, דיבורית לא עוזרת). הקֵשב (attention) שלנו הוא משאב מוגבל יותר מכפי שנדמה לנו. דוגמה לכך מגיעה מניסוי של סימונס ושברי: נבדקים צפו בסרטון של משחק כדורסל והתבקשו לספור את המסירות של השחקנים בלבן; רק כ- 50% מהנבדקים הבחינו באדם מחופש לגורילה שחצה את המסך. ניסוי זה מדגים את תופעת העיוורון הקשבי: כאשר אנו מפנים קשב  לגירוי מסוים, אנו עשויים להחמיץ גירויים אחרים, אפילו בולטים יחסית. לכאורה, תופעה זו משקפת את מוגבלות התפיסה האנושית, אך היכולת למקד קשב בגירויים החשובים לנו ולסנן אחרים היא הכרחית לתפקוד תקין.

טבעי לחשוב שאנשים המתורגלים בריבוי משימות, יוכלו למקד קשב ולעבור בין משימות בצורה יעילה יותר, אך גם כאן, מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד מציע שההפך הוא הנכון. אייל אופיר ועמיתיו גייסו משתתפים שהם "מרבי-משימות" (כלומר נוטים להשתמש בשני אמצעי תקשורת במקביל) כבדים וקלים. הניסוי כלל מטלות שהעריכו יכולת שליטה קוגניטיבית. התוצאות הראו שמרבי-משימות כבדים התקשו יותר להתמקד בגירוי מטרה ולסנן גירויים מסיחים. במטלה שנייה הוצגו למשתתפים אות ומספר ואלה התבקשו לסווג לסירוגין את המספר (זוגי/ אי-זוגי) או את האות (עיצור/ תנועה); מרבי-משימות כבדים התקשו יותר במעבר בין משימות. חשוב לציין כי מדובר במחקר מתאמי, כך שלא ניתן לקבוע כי ריבוי המשימות הכרוני הוא שגרם לפגיעה בקשב ולא להפך. אם ריבוי משימות כרוני אכן פוגע ביכולת למקד קשב ולהתעלם מהסחות דעת, השימוש  בטכנולוגיה עשוי להגביר את השכיחות של סימפטומים התנהגותיים הדומים לאלו המאפיינים הפרעות קשב וריכוז.

מזיק או מועיל? לא מה שחשבתם

האינטואיציות שלנו בנוגע לתועלת או לנזק שבטכנולוגיה יכולות להטעות אותנו. קלטות די.וי.די המכוונות לתינוקות ופעוטות ומתיימרות לתרום להתפתחות הקוגניטיבית ולשיפור אוצר המילים נראות כגיוס של הטכנולוגיה למטרה מועילה, אך מחקרים לא מצאו עדויות התומכות בתרומת אלו להתפתחות שפה. מנגד, משחקי מחשב פותחו למטרות בידור גרידא ומהווים מטרה קבועה לביקורת חינוכית, אך מחקרים שונים מצביעים על תרומה פוטנציאלית שלהם לתפיסה ויזואלית, קשב ויזואלי ויכולת מעבר בין משימות. עדויות אלו מצביעות על האפשרות לרתום טכנולוגיות חדשות לטובת שיפור יכולות קוגניטיביות ומוחיות הרבה מעבר למה שחשבנו.

בכתבות המזהירות מפני השפעת הטכנולוגיה ניתן למצוא פעמים רבות טענות שהטכנולוגיה מובילה לחיווט מחדש של המוח האנושי. אכן, מחקרים רבים הראו שהמוח מתאפיין בפלסטיות עצבית— היכולת להשתנות בתגובה לניסיון, יכולת הבאה לידי ביטוי בשינוי הקשרים בין תאי עצב והארגון התפקודי במוח. אבל היכולת לשינוי המוח אינה ייחודית לטכנולוגיה. למעשה, כל למידה משנה את המוח. היכולת לארגון מחדש של המוח מהווה בעת ובעונה אחת מקור לחשש ופוטנציאל לשיפור. לכן, בהסתכלות קדימה ניתן לקבוע שהנושא עדיין אינו מוכרע באופן חד משמעי לכאן או לכאן. רק מחקרים נוספים יוכלו לעזור לנו להבין ולגבש עמדה בשאלה, מה אנו מקריבים כתוצאה משימוש בטכנולוגיה ומה ניתן להרוויח ממנה. השאלה אם כן, נותרת נכון להיום פתוחה.

ד"ר הדס שינטל  למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו ועשתה פוסט דוקטורט במרכז גונדה לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. כמו כן, שימשה כעמיתת מחקר ב- Center for Cognitive and Social Neuroscience באוניברסיטת שיקגו. מלבד היותה מרצה בביה"ס לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים היא חוקרת בתחום מדעי הקוגניציה תוך התמקדות בפסיכולוגיה של הלשון.